פסק-דין בתיק ע"א 9005/03

השופטת ע' ארבל:

          ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) בו נדחתה תביעה שכנגד שהגישה המערערת לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה על ידי המשיבה.

עיקרי העובדות

1.       הצדדים שבפנינו התקשרו בחוזה לביצוע עבודות תשתית באזור בית חורון (חוזה זה יכונה להלן: החוזה או החוזה הראשון). במסגרת התקשרות זו נטלה על עצמה המשיבה, חברת מרדכי שמעון בע"מ, לבצע עבודות חפירה של תעלות באורך של 9,600 מטר, דיפונן, הטמנת כבלים בתוכן וסגירתן. מועד סיום ביצוע העבודות נקבע, כך על פי החוזה, לפרק זמן של שלושה חודשים שמניינם החל ביום 6.6.93. משנסתבר לצדדים, כי ביצוע העבודות יארך מעבר לשלושת החודשים כאמור, החליטו הצדדים במשותף על הארכת המועד לביצוע העבודות בשלושה חודשים נוספים. במהלך תקופה זו, נוכח עיכובים נוספים בביצוע העבודות, החליטה המערערת, בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, לבטל את החוזה.

          כתוצאה מכך הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בה ביקשה להורות על השבת שווי העבודות אותן הספיקה לבצע עד למועד ביטול החוזה בסך 623,002 ש"ח. המערערת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד, בה נתבקש בית המשפט להורות על מספר סעדים, לרבות תשלום פיצויים בגין ההפרש שבין המחיר החוזי של העבודה אותה התחייבה המשיבה לבצע ובין המחיר ששולם לקבלן שהחליף את התובעת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.       הצדדים הסכימו, כי המשיבה ביצעה עבודות חציבה וחפירה לשם פריצת דרך באורך של 5,900 מטר, חציבה וחפירה של תעלות ללא פינוי החומר החפור באורך 2,750 מטר וחציבה וחפירה של תעלות כולל פינוי חומר באורך של 2,000 מטר. בהסכמת הצדדים, העביר בית המשפט את הדיון לבורר, וזאת לשם קביעת שווי השוק של העבודות שביצעה המשיבה כמפורט. עוד נתבקש הבורר להכריע בשאלה, האם העבודות לצורך פריצת דרך לאורך 5,900 מטר, כמפורט,  כלולות בחיובים אותם נטלה על עצמה המשיבה במסגרת החוזה, או שמא אלה עבודות נוספות שבוצעו לבקשת המערערת.

הבורר נתן את החלטתו ביום 20.9.2001 וקבע שערך ביצוע עבודות פריצת הדרך עומד על 13.5 ש"ח למטר אורך דרך, ערך חפירת תעלות ללא פינוי נקבע על 8.25 ש"ח למטר ואילו ערך חפירת תעלות כולל פינוי נקבע על 10.3 ש"ח למטר. עוד קבע הבורר, כי ביצוע עבודות פריצת הדרך אינו נכלל בחוזה בו התקשרו הצדדים ולכן על המערערת לשאת בתשלום נוסף בגין ביצוע עבודות אלה (להלן: העבודות החורגות).

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי המשיבה אכן הפרה את החוזה בו התקשרו הצדדים. כמו כן אימץ בית המשפט את הכרעת הבורר לפיה, על המערערת לשאת בעלויות ביצוע עבודות הפריצה היות ואינן נכללות בעבודות אותן התחייבה המשיבה לבצע במסגרת החוזה. יחד עם זאת, נקבע שעל המשיבה לשאת בעלויות ביצוע עבודות אלה בתוואי של 4,300 מטר בלבד (מתוך 5,900 מטר בהם בוצעו עבודות הפריצה). זאת, נוכח העובדה שביתר 1,600 המטרים בהם בוצעו עבודות הפריצה סטתה המשיבה מהתוואי שנקבע בין הצדדים. סיכומם של דברים, על בסיס קביעותיו של הבורר בדבר מחיר השוק של ביצוע העבודות השונות, פסק בית המשפט, כי המערערת תשלם למשיבה סך של 101,337 ש"ח בגין העבודות שהספיקה זו האחרונה לבצע עובר לביטול החוזה.

          אשר לתביעה שכנגד. בתביעה זו עתרה המשיבה למספר סעדים כספיים שונים. ענייננו אנו באחד מראשי הנזק אותם נתבקש בית המשפט לפסוק לטובת המערערת - פיצויים בגובה ההפרש בין המחיר החוזי שנקבע בחוזה שבין המערערת למשיבה ובין המחיר החוזי שנקבע בין המערערת לקבלן אחר אשר נבחר להשלים את ביצוע העבודות לאחר שבוטל החוזה בין הצדדים דכאן (להלן: החוזה השני). הפרש זה עמד על סך של 256,393 ש"ח. בית המשפט דחה את התביעה שכנגד ועיגן הכרעתו במספר נימוקים עליהם אתן דעתי בהמשך הדברים. בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי, בהקשר זה, כדלקמן: 

"הואיל והעבודה שנמסרה לקבלן השני שונה מזו שנמסרה לתובעת ובהעדר ראיות המסבירות את הפער שבין מחירי שתי העבודות, יש לדחות את התביעה שכנגד בגין העלות הנוספת בה נשאה הנתבעת עקב הפרת החוזה על-ידי התובעת והצורך למסור את ביצוע העובדות [כך במקור - ע.א.] לקבלן אחר".

          מכאן הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

3.       לטענת המערערת, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא פסק לזכותה פיצויים בגין ראש נזק אחרון זה מכוח סעיף 11(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: החוק). לדבריה, גם בנסיבות בהן החוזה השני כולל ביצוע עבודות אשר לא נכללו במסגרת החוזה הראשון, הרי שלאור קביעת הבורר אשר לשווי השוק של ביצוע עבודות אלה, היה על בית המשפט להפחית את עלות ביצוע העבודות ולהורות על תשלום פיצויים בהתאם. קרי, על פי פסיקת הבורר, שווי השוק של עבודות פריצת הדרך במועד הרלוונטי מסתכם ב - 13.5 ש"ח למטר. במסגרת החוזה השני התקשרה המערערת עם קבלן לביצוע עבודות פריצה כאמור בתוואי שאורכו 9,600 מטרים (בעלות של 40 ש"ח למטר). אשר על כן, לשיטת המערערת, היה על בית המשפט להורות על תשלום פיצויים בשיעור השווי החוזי שנקבע בחוזה השני, לאחר שיופחת ממנו הסכום העודף בסך 129,600 ש"ח, מכפלת אורך התוואי ב- 13.5 ש"ח למטר. לחלופין מבקשת המערערת כי התיק יוחזר אל בית המשפט המחוזי לצורך חישוב מחדש של הפיצויים.

4.       המשיבה מצידה מבקשת לדחות את הערעור. הטיעון העיקרי אותו מעלה המשיבה עניינו בהוכחת מחיר השוק בגין ביצוע העבודות במועד ביטול החוזה. על פי הנטען, השווי החוזי של החוזה השני בו התקשרה המערערת אינו בהכרח שווי השוק של ביצוע העבודות. לדידה, על התובע על פי סעיף 11(א) לחוק החוזים להוכיח את ההפרש בין שווי החוזה שבוטל ובין שווי השוק במועד הביטול ומשלא עמדה המערערת בנטל ההוכחה בעניין זה, לא היה מקום לפסוק לזכותה של המערערת פיצויים כאמור.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

5.       כאמור, ענייננו בסעיף 11(א) לחוק הקובע כך:

"הופר חיוב לספק או לקבל נכס או שירות ובוטל החוזה בשל ההפרה, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שוויים ביום ביטול החוזה".